רק כשזה אנחנו

טרופים:
שונאים לאוהבים. גיבור גרמפי. גיבורה חמומת מוח. רומן ספורט. קולג׳. הומור שנון. סלואו ברן.
*
מהרגע שבו וילה ישבה ליד ריידר בשיעור, היא הבהירה לו שהיא שונאת אותו בדם.
הנימוק מסתורי, אבל התוצאה מתאימה לו מאוד.
וילה סאטר היא כאוס מפתה וסוער שהוא ממש לא צריך בחייו השקטים והמסודרים.
היא הדור הבא בכוכבות הכדורגל לנשים, בעלת שיער מתולתל פרוע, שפתיים אדומות בשרניות ומזג עצבני, שלידו אפילו השטן נראה כמו דובון אכפת לי.
ריידר מתכוון למנף את השנאה שלה כלפיו כדי לשמור ממנה מרחק.
כשווילה מבקשת מריידר להשאיל לה את הסיכומים שלו בקורס למתמטיקה שבו היא עומדת להיכשל, איש ההרים השקט והרגזן מתעלם ממנה.
ריידר ברגמן הוא תעלומה שחצנית ומרתיחה בחולצת פלנל, זקן מדובלל, כובע בייסבול מרוט שמסתיר את עיניו וסירוב עיקש להכיר בקיומה.
אבל וילה מעולם לא נרתעה מאתגר.
כשהם נאלצים לשתף פעולה בעבודת הגמר, וילה וריידר פותחים במסכת הדדית של התגרויות ומתיחות קורעות, שממנה כל אחד מהם נחוש לצאת מנצח. להפתעתם, רגשות לא צפויים מתחילים להופיע ביניהם ויעד הניצחון משתנה – עכשיו הם רוצים לכבוש זה את ליבו של זה.
***
רק כשזה אנחנו הוא רומן ספורט כובש לב ומרגש המתרחש בקולג'. וילה וריידר הם שני ניגודים שהאינטראקציה ביניהם מביאה לפיצוצים ולזיקוקים, עד שהאהבה פורצת בהפתעה מוחלטת.